תסמונת פיטר פן

הגנת יתר של ההורים יכולה לפתח 'תסמונת פיטר פן'

תסמונת פיטר פן היא הפרעה המתבטאת בכך שאנשים אינם רוצים להתבגר, אנשים עם גוף מבוגר אך עם מוחו של ילד. הם אינם יודעים או רוצים להפסיק להיות ילדים ולהתחיל להיות אמהות/אבות.

התסמונת אינה נחשבת כיום כהפרעה פסיכולוגית, ארגון הבריאות העולמי לא מכיר בה כהפרעה נפשית. עם זאת, מספר גדול של בוגרים מציגים התנהגות ילדותית.
הם אינם מסוגלים לגדול ולקבל על עצמם אחריות של מבוגרים, ואפילו מתלבשים ונהנים כנערים למרות שהם כבר עברו את גיל 30.

המבלינה רובלס אורטגה, פסיכולוגית ומומחה להפרעות נפשיות, מזהירה כי הגנת-יתר של ההורים יכולה לגרום לילדים לפתח את תסמונת פיטר פן.

תמונה של פיטר פן מסרט דיסני

גברים לוקים בתסמונת פיטר פן יותר מנשים

תסמונת פיטר פן קיימת אצל שני המינים, אך התסמונת מופיע לעתים קרובות יותר בקרב הגברים. כמה מן המאפיינים של ההפרעה הם חוסר היכולת לקחת אחריות, להתחייב או לשמור הבטחות, השקעה מוגזמת במראה וחוסר ביטחון עצמי. אף על פי שהם לא מראים זאת ואפילו מראים לפעמים את ההפך.

הפרופסור מUGR מצהיר כי אנשים הלוקים בתסמונת מפחדים מבדידות, ולכן מנסים להקיף את עצמם באנשים שיכולים לענות על צורכיהם. "הם הופכים חרדים כאשר הם מוערכים על ידי עמיתים לעבודה או הממונים עליהם. לפעמים הם נתקלים בבעיות הסתגלות קשות בעבודה או במערכות היחסים.”

מאפיין נוסף של אנשים הסובלים מתסמונת פיטר פן הוא שהם מחליפים בני זוג ומחפשים בני זוג צעירים.
כל פעם שמערכת היחסים מתחילה לדרוש רמה גבוה של מחויבות ואחריות, הם מפחדים להרוס את מערכת היחסים. למערכות יחסים עם נשים צעירות יותר יש יתרון בכך שהן דורשות פחות אחריות.

תסמונת ונדי

הפסיכולוג דן קיילי, שהגדיר את תסמונת פיטר פן בשנת 1983, השתמש גם במונח 'תסמונת ונדי' כדי לתאר נשים אשר מתנהגות כמו אמהות עם בני זוגן או אנשים הקרובים להם. המבליה רובלס מדגישה כי 'ונדי היא האישה מאחורי פיטר פן'. חייב להיות מישהו שהתמודד עם כל הדברים אשר פיטר פן לא מתמודד איתם.

החוקר מUGR אמר: "ונדי לוקחת על עצמה את כל האחריות של בן זוגה, ובכך מצדיקה את חוסר האמינות שלו. אנחנו יכולים למצוא בחורות כמו ונדי במשפחות בהם האם מגוננת יותר מדי על ילדיה.”

הפרופסור מצהיר כי החיסרון הגדול ביותר של שתי ההפרעות הללו(תסמונת פיטר פן/ונדי) הוא שבדרך כלל האדם הסובל מהם לא מרגיש שיש לו בעיה, ואינו מודע לכך. רובלס מציין כי הפתרון היחיד למחלה זו הוא טיפול פסיכולוגי נכון, לא רק לאדם הסובל מן ההפרעה, אלא גם לבן/בת זוגו ולמשפחתו.